דעת-יחיד על תמונתו של פליקס לופה: *****

צלם: 

תמונה: *****

בחרתי בצילום רחוב של פליקס לופה,  תמונה ללא שם,  חמש כוכביות *****  ותו לא.

הכל פתוח...  ולמתבונן נותר מקום לפרשנות... להפעיל את דמיונו... לחשוב  וגם להציע שם.

בצילום רחוב אין חוקים, אין גבולות, זו תפיסה של סיטואציה אנושית.
צלם הרחוב מתמודד כל הזמן עם אנשים,  נכנס לשטח הפרטי של המצולם ומנסה לתעד את החברה בה הוא חי. מעין צלילה עמוק בחברה, בחיים שלנו.
הבסיס הוא הרגע המכריע.  למצוא את הרגע ולחפש את הסיטואציה האנושית - הסיטואציה היא המנצחת ויש רק אמת של הצלם (פליקס).

תיאור הסיטואציה והדמויות

אני רואה בתמונה שלוש דמויות, שתיים גלויות ואחת בלתי נראית: דמות הבחור/הנרקומן הישן; דמות הכלב המתפקד כשומר ראש מאיים; והדמות הבלתי נראית של הצלם, 
ומסביב הכל שחור, שרוף  וריקנות....

הפריים כולל פריטים רבים המשתלבים לתמונה אחת, לסיטואציה אנושית ייחודית, כואבת וקשה, הנותנת מימד אמיתי של החיים. סיטואציה המעבירה תחושה של בלגן, זוהמה,
 של חוסר שליטה, ריקנות וחוסר גבולות, הכל פרוץ...
עגלת הסופר מלאה בריקנות ומגיעה מאין לאן... הצלם שנכנס לו מאי שם ומסתובב לו שם חופשי ומצלם...  התאורה הטבעית, החודרת מכיוונים שונים ומזוויות שונות, מבעד לחרכים ולחריצים שבבניין, מגבירה עוד יותר תחושה זו ויוצרת מראה דרמטי ומסתורי.
הכל כאילו ללא שליטה... ורק הכלב,  נראה כאילו הוא היחיד במקום שנמצא בשליטה קשור לשרשרת, רובץ על מזרון ושומר על  הנרקומן הישן ועל הריק שמסביב.
מתנוחת הנרקומן הישן, שכאילו נשאב אל המזרון, ומהתנוחה הרגועה של הכלב הרובץ בנחת על מזרונו, ניתן לזהות תחושה חזקה של ביטחון ושל רוגע.
ניתן לראות שדמותו של הצלם המסתובב לו חופשי עם המצלמה מוכרת כאן ומקובלת, ושוררת ביניהם תחושה חזקה של אמון והדדיות, דבר שמאפשר לצלם לנוע ולפעול בחופשיות בסביבה הטבעית של המצולמים ולהתמזג בסביבה, על מנת להגיע למצבים אותנטים ולתפוס את הפריים האחד שיקלוט בעדשתו את "הרגע האופטימאלי" המתמצת את כל הסיטואציה – הוא "הרגע המכריע"  הנחשב ל"פיסגת הסיטואציה". 

אמצעים אמנותיים

הקומפוזיציה:

יש בצילום משולש יפה: הכלב, פח האשפה והנרקומן. אלה הן נקודות נכונות של קומפוזיציה, המתייחסות ל"חוק השלישים" שהוא אחד החוקים הבסיסיים בקומפוזיציה,  בקירוב ל"יחסי הזהב" באומנות.
אם לחלק לפי "חוק השלישים": נושאי התמונה (הנרקומן, הכלב ופח האשפה) ניצבים באחת מארבע נקודות השלישים של הפריים (נקודות הזהב בפריים). קומפוזיציה כזו היא בד"כ יותר דינמית, נעימה לעין ויותר מושכת.
הפריים צולם בזוית רחבה, תוך הקפדה על קומפוזיציה ויזואלית אסטטית והקפדה מירבית על הסיטואציה עצמה.


צבעים ומרקמים:

רוב תמונותיו של פליקס מצולמות בשחור-לבן וצילום זה הוא אחד מנסיונותיו הראשוניים לצלם בצבע.  אולי לכן גם כ"כ מפתיע האפקט המשמעותי של הצבע בצילום זה.
הצבעים בפריים, נותנים מימד אמיתי מהחיים, מאוד חזק ופוטוגני.
בגדי האיש, בהתאמה מלאה לכרית (כחול); הכחול של האיש, "מדבר" גם עם כחול רצועת הכלב ועם כחולים נוספים הפזורים בחדר ומוביל את העין ל"סיבוב" על פני הפריים. 
צבע הטורקיז במשבצות המצעים של הכלב מתקשר לצבע פח האשפה (טורקיז); המזרון האפור של הכלב מתמזג עם האפור שמסביב; בעוד כתמי השחור לבן של הכלב מדברים עם הסדין המשובץ של הבחור (שחור לבן).
בנוסף, שלוש נגיעות של אדום/כתום בפינות שונות של התמונה – נגיעות, שמדגישות לטעמי דווקא את הקדרות והריקנות שמסביב.
המרקם המשובץ של מצעי הכלב והמזרון של הבחור– נראה כאילו בכוונה שמו להם מצעים עם טקסטורה משובצת ושניהם שוכבים בביטחון בין המשבצות.

התאורה:

השימוש בתאורה טבעית, החודרת מזוויות שונות ומחרכים שונים בבניין, יוצר ניגודים רבים בתוך הפריים הכללי, דבר שמוסיף דרמה ומסתורין. בנוסף, האור הנופל מלמעלה, על פני הקירות והרצפה השרופים, "ממלא" את חלל הבית באור אפרורי, רך וקסום המשתלב/משחק נהדר עם הצבעים האחרים בפריים ומדגיש אותם.

                                                                                                                                 * * *

הסיטואציה כל כך חזקה ונותנת מימד אמיתי של החיים (עם הכאב, הבלגן, הזוהמה והריקנות) עד שקשה להאמין שהצילום אינו מבויים.
עם זאת לדעתי, סיטואציה זו איננה מבוימת. שכן כאשר מביימים סיטואציה, ולו גם בבימוי הטוב ביותר, לא עושים כ"כ הרבה דגשים במתווה הכללי של הפריים ולא ניתן לקבל  מימד כ"כ אמיתי של החיים.
זו לדעתי גישה יזומה, בניגוד לביום, כלומר גישה שמאפשרת לצלם לאלתר במצלמתו את הגורמים הנמצאים בשטח (כשהמצולם עצמו אינו מודע לכך): לזהות את הסיטואציה, לשלוט בסביבה ובאמצעות הקומפוזיציה לקבוע מה נכלל בצילום, מהו הנושא, הרקע וכדומה, ולהביא לביטוי את האמת שלו, האמת של הצלם (לא של המצולם).

לסיכום:

* זוהי לדעתי תפיסת "רגע מכריע", "סיטואציה מנצחת",  שצולמה בתזמון מדוייק ומוצלח במיוחד. 
השילוב של הנרקומן הישן, הכלב השומר, החלל השרוף והצבע והאור שבא מאי שם...  הוא צירוף רגעי, שלא יחזור לעולם.
* זהו פריים אחד נהדר ועוצמתי, המתמצת את מלוא הסיטואציה ומעביר סיפור שלם. סיפור כואב, סיפור קשה, מסקרן, המשאיר מקום לפרשנות של אחרים ומעורר מחשבה ושאלות.
* זהו פריים אותנטי שיש בו אמת, האמת האחת - "האמת של הצלם".

תודה לך פליקס,  על האומץ והנכונות להתמודד עם סיטואציות אנושיות אמיתיות, קשות וכואבות ככל שיהיו... לפתוח צוהר ולהיכנס דווקא אל שולי החברה,
 אל המקומות "הנמוכים ביותר בישראל" ולהביא תמונות אותנטיות, תמונות שצולמו מגובה העיניים (ולא מבט מלמעלה כמקובל).
 מי יתן שנגיע ליום,  שתמונות אלה לא רק "יגעו בבטן הרכה שלנו" אלא יובילו וישתלבו בשינוי חברתי שיתחולל. כפי שנאמר "טוב מראה עיניים ממשמע אזניים", 
הלוואי ויפקחו עינינו לראות וליבותינו לחמלה ולשינוי.

                                                                                                                               * * *

מהבית ברחוב לבנדה-פינת לוינסקי בתל-אביב,  או בשמותיו השונים:  "הזולה של הנרקומנים",  "ארמון המסוממים",  "הארמון המכושף"... או פשוט, בית החרושת שנשרף - נותרו כיום רק איי חורבות ותושבי הבניין,  הבלתי נראים,  נפוצו לכל עבר.   נותרה גם תמונה זו שצולמה בימיו האחרונים של "ארמון המסוממים",   תמונה עם סיפור.
בעתיד ודאי,  ייבנה כאן בניין פאר,  בנין שראשו בשמיים...  ואני מקווה, שבכניסה לבניין תתנוסס תמונה זו שתספר את הסיפור.

המלצה להרחבה:
* לתמונות נוספות בנושא ראו באתר של פליקס, "פרויקטים" - "נרקומניה" (Narcomania).  קישור לאתר : www.felixlupa.com.
* הזולה (Zula) בקישור הנ"ל.

כתבה:


עפרה ניר-גל




חוות-דעת קודמות שפורסמו במדור "דעת יחיד"

"דעת יחיד" מס. 1 :   רון אונה על תמונתו של יורי בונדר                                                http://he.photolight.co.il/photoarticles/392.html
"דעת יחיד" מס. 2 :   אדם רובינשטיין על תמונתו של נסים קריספיל "סעודה"                 http://he.photolight.co.il/photoarticles/395.html
"דעת יחיד" מס. 3:    פיני חמו על תמונתו של בועז אופנהיים "עמונה"                            http://he.photolight.co.il/photoarticles/399.html
"דעת יחיד" מס. 4:    שלמה שבתאי על תמונתו של    http://he.photolight.co.il/photoarticles/400.html                         Denis Buchel
"דעת יחיד" מס. 5 :   שאול גדיש על תמונתה The Exorcis של נריה                           http://he.photolight.co.il/photoarticles/407.html

** כל מי מהחברים  אשר מעוניין להשתתף במדור "דעת יחיד"  מוזמן ליצור קשר עם דלילה או ניצן עמיר באמצעות תיבת המסרונים.

29-04-09 21:08